תיאוריית הטמפרמנט
בני אדם/ ילדים מאותם הורים, שונים זה מזה בהתנהגותם ובאפיונם.
כיצד?
תיאוריית הטמפרמנט גורסת כי כל ילד נולד עם מטען שונה שגורם לו להתמודד באופן שונה עם העולם. ההתנהלות והקצב שלנו שונים זה מזה. עם השנים והזמן האדם לומד ולשלוט בטמפרמנט שלו אולם חלקים ממנו יישארו איתו עד יום מותו.
כשהילד קטן לא תמיד הוריו יבינו את פשר התנהלותו. לא תמיד יש הלימה בין התנהגות הילד להתנהגות ההורה וזה יוצר מתח.
תשעה מאפיינים המעצבים את אותה התנהלות
- רמת פעילות מוטורית– יש כאלה שרמת הפעילות שלהם גבוהה והם כל הזמן צריכים להיות בפעולה ויש כאלה שהם איטיים מאד.
- עוצמת התגובה– יש תינוק שבוכה בקול חזק מאד ויש כזה שיבכה בכי חרישי. זה יבוא לידי ביטוי בהמשך: ילד שיגיב בסערת רגשות לכל דבר וילד אחר שיגיב באופן מאופק יותר לאותם מצבים.
- מצב רוח שכיח– חיובי/שלילי/הפכפך/ילד סגור עצוב וכו’. זוהי ההתנהלות שתלווה אותו ביום יום. (יש תינוקות שבוכים מול כל אחד ויש כאלה שיחייכו לכל אחד).
- מידת ההתקרבות לדברים חדשים– יש כאלה שקשה/ קל להם יותר. יש כאלה שינסו כל דבר וכאלה שיימנעו מכל דבר.
- קצב הסתגלות לשינויים– יש כאלה שמסתגלים מהר/לאט בעיקר בסביבה חדשה. (למשל גן חדש).
- מידת היסח הדעת– כמה קל להסיח את דעתו.
- יכולת התמדה– ילד שישב ויתמיד במשימה או כל דבר אחר ואחד שיתייאש מהר.
- סדירות בתהליכים גופניים– שינה, אוכל, פעילות מעיים. יש תינוקות שיסתגלו מהר לסדר יום ויש כאלה שפחות.
- רגישות חושית– מתייחס לכל החושים:
- חוש הראייה– ראייה חזותית (למשל ילד שיבכה מגירווים במסך הטלויזיה וילד שלא).
- חוש השמיעה– ילד שיאהב לשמוע בעוצמה גבוהה או ילד שכל רעש יפריע לו.
- חוש הטעם– יש כאלה שאוהבים מאכלים תפלים ויש כאלה שיבקשו הרבה תבלינים.
- חוש של מגע על העור– המגע עם העור. רמת גירוי גבוהה מאד של העור(אטופיק דרמטיטיס) לעומת תת רגישות- רגישות נמוכה מאד, לא מרגישים כלום, צריכים עוצמה כדי להרגיש. כלומר חוסר בוויסות העוצמה. מגע עמוק יותר-כאלה שאוהבים מגע עמוק: סיבובים חזקים בקרוסלה או ההיפך. תחושה פנימית שדרך התנועה הוא מקבל תחושת מרחב.
- שיווי משקל– למשל בגן שעשועים יש כאלה שיתפסו דווקא מתקנים שבהם מאבדים שיווי משקל ויש כאלה שימנעו מהם בחשש.
- כאב- ההתייחסות לכאב, עוצמת הכאב- יש כאלה שמקבלים מכה ועבורם זה “סוף העולם” וכאלה שלא יתייחסו ואולי אפילו לא ירגישו.
מחקרים מצאו שבכל זאת יש תכונות שבולטות אצל קבוצות ילדים ויש מאפיינים של טיפוסים.
הם לא מאופייני מין יש מהם בנים ובנות:
- הטיפוס הגמיש/ הנוח– ילד שיש לו סדירות גבוהה בתהליכים גופניים: אוכל וישן בזמן, יש לו סדר, מצב רוח חיובי, פתוח למצבים חדשים, רמת פתיחות גבוהה, אין לו רגישויות מיוחדות וכו’. אלה הילדים שבדרך כלל “שוכחים אותם” כי הם מסתדרים לבד. חשוב לתת גם להם תשומת לב ואם יש מהם “איתות” ואפילו עדין מאד חשוב להתייחס אליהם.
- הטיפוס “שמתחמם לאט“- לוקח לו זמן להסתגל למציאות חדשה. לא יתנסה מיד בכל דבר חדש, קודם יבדוק אותו היטב. לא מאד פעיל- בעל רמת פעילות סבירה. תגובתו תהיה בינונית- נמוכה. אם נאיץ בו יש אפשרות שנקבל תגובה הפוכה ממה שנרצה לקבל. ולכן חשוב שנשים לב במידה ויש ילד כזה לא להאיץ בו אלא להובילו לשינוי הדרגתי. לעיתים קרובות נוטים לחשוב שהוא ביישן. הוא מסוגר ומופנם יותר. חשוב ללוותו ולעודדו עד שיהפוך לעצמאי.
- הטיפוס הסוער– אצלו הכול בעוצמות מאד גבוהות. תגובתי מאד, מצבי רוח משתנים, מוסח בקלות, אין לו סדר קבוע, מסתגל לאט לשינויים, רגיש מאד.
- הטיפוס הפעיל– ילד עם רמת פעילות גבוהה, פתוח למצבים חדשים גם אם הוא לא מבין את הסכנות שבהן. תמיד במצב רוח טוב, קל להסיח אותו. בודק ומנסה כל דבר, מגיב בעוצמה.”צריך להצמיד לו שומר ראש”. ילד “אקסטרים”. כשהוא קטן חשוב לא לעצור אותו אלא להובילו בבטחה ובהשגחה ולהסביר השלכות של כל דבר. ילד כזה זקוק למטפל עם רמת גמישות גבוהה.