גישת הסמכות החדשה
התאמה ל"ילדי פיצוץ"
מי הם ילדי הפיצוץ?
ילדי ‘פיצוץ’ (על פי רוס גרין), הם למעשה ילדים המאופיינים בנוקשות מחשבתית, בחוסר גמישות, בנפיצות יתרה, ובקושי משמעותי בדחיית סיפוקים. רבים מילדים אלו אובחנו באבחונים רבים כגון: הפרעות קשב וריכוז, קושי בוויסות חושי, הפרעה אימפולסיבית קומפולסיבית, חרדה ועוד.
ילדי פיצוץ מפגינים לעיתים קרובות התנהגויות קשות: התפרצויות זעם, מצבי רוח לא יציבים, תוקפנות ואלימות מילולית ופיזית, הפכפכות וכדומה.
רגע, מי אשם?
מאפיינים התנהגותיים אלו מקשים מאד את התמודדותן של דמויות הסמכות, של בני המשפחה ושאר האנשים הסובבים את ילדי הפיצוץ. הסביבה נוטה לשפוט אותם ולתאר אותם כחסרי גבולות, עקשנים, מפונקים, עקשנים ומניפולטיביים. במשך שנים רבות הגישה הרווחת ראתה בהורים אחראים להתנהגויות אלו ורבים נטו להאשימם בדפוסי הורות לקויים.
כיום הולכת ורווחת ההבנה כי מדובר בתופעה מורכבת שייתכן ונובעת מהמבנה האישיותי של הילד, מהמזג המולד שלו ומשאר גורמים אורגניים אובייקטיביים.
גישתו של רוס גרין הינה תפיסה חדשנית יחסית ומטרתה להפחית את העימותים בין הילד להוריו ולשאר דמויות הסמכות, להפחית את העוינות בתוך המשפחה ולשפר אצל הילדים את היכולת לשליטה עצמית, לגמישות, לעמידה בתסכולים ולתקשורת.
ילדי פיצוץ דורשים שיטות משמעת שונות מאחרים
חשוב שהורים יבינו שההסברים והפרשנות שהם נותנים להתנהגותו של הילד משפיעים על תגובותיהם להתנהגות זו. לכן, עליהם להכיר ולהבין את הגורמים הנוירו – ביולוגיים העלולים להוביל להתנהגות נפיצה – נוקשה אצל ילדים ולמצוא דרך טיפול המתאימה לצרכי הילד ובני המשפחה. ההבנה כי ילדים נוקשים או נפיצים דורשים שיטות משמעת שונות מאשר ילדים אחרים מסייעת להתמודדות עמם.
הנוקשות המחשבתית והנפיצות בקרב ילדי הפיצוץ יוצרים מכשולים רבים בתקשורת ביניהם ובין בני המשפחה ושאר האנשים הנמצאים באינטראקציה עמם. למידת השפה אותה מציעים רוס גרין ופרופסור חיים עומר מסייעת למניעת הסלמה ולשיפור התקשורת עמם.
עם הזמן ובהדרגה מתפתחת אצלם היכולת להביע את צורכיהם ורצונותיהם בצורה יעילה יותר, לעמוד בתסכולים ולדחות סיפוקים בקלות רבה יותר, “להחליף הילוך” יותר ביעילות כאשר האירועים חורגים מהתכנית המקורית, לפתור בעיות באמצעות בדיקת פתרונות אפשריים והתפתחות מעבר לחשיבה הדיכוטומית ב”שחור לבן”, כלומר יכולת להבין את הגוונים ה”אפורים”, במצבים שונים.
רכישת שליטה על המכשולים הללו חיונית להתפתחותו הכוללת של הילד, משום שהסתגלות טובה לעולם דורשת יכולת מתמדת לפתור בעיות והתמודדות יעילה עם תסכולים. ובדיוק כשם שיש ילדים שרוכשים כישורי קריאה או כתיבה בקצב שונה כך יש ילדים אשר רוכשים כישורי גמישות ועמידה בקצב שונה.
יחד עם זאת, לילדים אלו תכונות נפלאות ופוטנציאל אדיר. ברוב המובנים, היכולות הקוגניטיביות הכלליות שלהם התפתחו בקצב רגיל. אולם הנוקשות והקושי שלהם לעמוד בתסכולים מטשטשים לעיתים קרובות את התכונות החיוביות שלהם וגורמים כאב רב להם ולמי שחי במחיצתם. זוהי קבוצת ילדים שממעטים להבין אותה הרבה יותר מכל קבוצה אחרת. ההורים המסורים, בעלי הכוונות הטובות, מרגישים בדרך כלל רגשות אשם לנוכח התנהגות הילדים שלהם.
סמכות חדשה ללא איומים או ענישה חמורה - זה אפשרי?
בנוסף, המורכבות והקושי בחוויה ובתפקוד ההורי בחברה החופשית והפלורליסטית בה אנו חיים, מהווה גורם מרכזי לשחיקה בסמכות ההורית ולהקצנת התנהגויות של ילדים ובני נוער. כיצד יכול הורה לבנות סמכות הורית חדשה באופן המאפשר עצמאות ומרחב בחירה לילד מחד, והשגחה הורית מול סכנות מאידך? כיצד ניתן לייצר סמכות חדשה, השואבת את כוחה לא מאיומים, ענישה חמורה, ציות בלתי מעורער, דיסטנס ויראה, אלא מנוכחות, שליטה עצמית, ואכפתיות נחושה?
בעשורים האחרונים חלה הקצנה משמעותית בבעיות התנהגות של ילדים ובני נוער. אחוז גבוה של פניות ליעוץ וטיפול במסגרות ציבוריות ופרטיות, נובע מקושי בהתמודדות הורים ואנשי חינוך מול בעיות אלו.
להתערב או לסמוך עליהם?
הורים חשים כיום חוסר לגיטימציה חברתית להשגיח ולהתערב, אפילו הם עצמם מפקפקים בזכותם זו. רבים מתקשים להגדיר לעצמם מהי מהותה של ההשגחה ההורית וכיצד להגיע להשגחה הורית יעילה. בסופו של יום, השגחה הורית היא אמצעי בולט למניעת התנהגויות שליליות רבות בקרב ילדים ובני נוער.
השגחה הורית עלולה להעלות דילמה לא פשוטה, אנו רוצים לאפשר לילדינו חוויה של חופש ואמון, לסמוך עליהם, לתת להם פרטיות בפעילותם החברתית ולהיות הורים מקבלים ולא קשוחים. לפיכך, חשוב למצוא את האיזון בין חופש הפרטיות והאמון לבין השגחה ושמירה על בטחונו הרגשי והפיזי של הילד.
זאת ועוד, ההורים בעולם של היום נתפסים על ידי החברה כהורים בלבד ובעצם עליהם מוטלת האחריות המלאה להתנהגות ילדיהם. בתוך כך כל תפקידם הוא לדאוג להם, לטפל בהם ולגדל אותם. בכל תוצאה לא רצויה מבחינת התנהגות או אופי הילד מוטלת האשמה הבלעדית עליהם “שלא הצליחו” לגדל אותו כמו שצריך.
יש פיתרון: גישת הסמכות החדשה
הטיפול המוצע בגישת הסמכות החדשה הוא ממוקד כלים פרקטיים ופעולות מיידיות שמטרתן להוביל לשינוי אמיתי ומהיר במצבים משפחתיים משבריים.
רוח הגישה מאפשרת להוביל את ההורים בתוך סיפור חייהם דרך הבניה מחדש של הנרטיב, במקום התחושות של חוסר האונים והקושי, באמצעות התמודדות זוגית- הורית אל מול הילדים שמושפע מפעולות הטיפול.