מקורות אפשריים לדחייה חברתית

שני מקורות אפשריים לדחייה חברתית ולקושי ליצור קשר עם קבוצת השווים: חרדה חברתית ולקות למידה חברתית.

חרדה חברתית-לעיתים רבות החשש והרתיעה מאנשים זרים ולא מוכרים מופיעה כבר בתקופת הינקות וייתכן שיש לה בסיס גנטי. בשל הערכה עצמית נמוכה, ילדים אלה מאופיינים ברגישות יתר לביקורת ובנטייה לפרשנות שלילית ומוטעית לגבי יחסם של אחרים כלפיהם.

כדי להפחית את החרדה המתעוררת במצבים חברתיים ואת החשש מהערכה שלילית מהסביבה, ילדים אלה מפתחים דפוס התמודדות הימנעותי ונסוג, אשר מתקבע עם השנים ומלווה בתחושות של תסכול, בדידות ואף דיכאון. דפוס זה מאפיין את הילדים הדחויים הכנועים, ובמידה מסוימת גם את הזנוחים.

הטיפול בהם ממוקד במקרים רבים בהפחתת חרדות, בזיהוי של דפוסי חשיבה שליליים ובהתמודדות עימם. בנוסף, כדי להתגבר על ההימנעות החברתית, מומלץ שהסביבה תהיה תומכת ותעודד חשיפה הדרגתית לסיטואציות חברתיות.

לקות למידה חברתית-קיים קשר בין מחסור במיומנויות חברתיות ודחייה חברתית לבין לקויות למידה. לקויות הלמידה, אשר פוגעות ביכולתו של הילד לתפוס ולפרש את העולם ולווסת את התנהגותו, עשויות לפגוע במיוחד בכישורים חברתיים כגון פירוש של רגשות העצמי והאחר, הבנה והבעה מילולית, פענוח תקשורת לא מילולית, התאמת ההתנהגות לסיטואציה ועוד.

כמו כן גם קשיי הסתגלות בבית הספר וחוויות של אי הצלחה בלימודים אשר מתלווים במקרים רבים ללקות הלמידה פוגעים עוד יותר בהערכתו העצמית של הילד וביכולת שלו להשתלב בחברה. לפיכך רבים מילדים אלה הופכים להיות ילדים דחויים תוקפניים ולעיתים דחויים כנועים.

ילדים אלה זקוקים לתיווך ולמידה של כישורים חברתיים אדפטיביים במצבים שונים לצורך הבנה וניתוח של הקשר בין התנהגות הפרט לבין תגובות הסביבה.