"כמה פעמים ביקשתי ממך להיכנס למקלחת"
תגובות ותהליכי הסלמה בבית ובמשפחה
אתם מבקשים ממנו להיכנס למקלחת. בפעם הראשונה הוא מתעלם, בפעם השנייה – נדמה שלא שמע אתכם. בפעם העשירית אתם כבר כעוסים, והוא מגיב בעוינות. כאשר בבית קיימים תהליכים כאלו, המתרחשים באופן החוזר על עצמו שוב ושוב, אלו הם תהליכי הסלמה.
למעשה, הפיתרון הטוב ביותר בסיטואציה זו הוא – משא ומתן. כלומר, ליצור דיאלוג עם הילד שיאפשר לשני צדדים להגיע להסכמה כלשהי. בפועל, לא תמיד זה עובד, ולפעמים הילד אינו משתף פעולה. אם כך מהן האפשרויות העומדות בפני ההורה כאשר הילד מסרב לבקשתו וידוע לנו מראש כי אין סיכוי למשא ומתן? להורה נותרו כעת רק שתי תגובות אפשריות: להתעקש או לוותר.
לא פעם, ההורה נותר מתוסכל וחסר אונים כיוון שמצב זה חוזר שוב ושוב: הוא יכול לוותר או להילחם על בקשתו, אך לעיתים קרובות הוא נותר בתסכולו והילד עושה ( או לא עושה) כרצונו.
לפתוח בקרב או להיכנע?
התגובה הראשונה לתסכול היא כעס – ההורה כועס- צועק, מאיים בעונש, לעיתים אף מנסה לאכוף סמכותו בכוח. תגובה זו מכונה לפי גישת הסמכות החדשה, “תגובת הקרב“. מול תגובת הקרב של ההורה, הילד עלול להגיב ביתר עוצמה – ההורה צועק והילד צועק חזק יותר. ההורה מאיים בעונש והילד “מצפצף” עליו וכו’. תגובת הקרב של ההורה מתחילה תהליך של הסלמה אותה אנו מכנים בשם “הסלמת העוינות“. הסלמת העוינות מובילה למעגל כוחני שלעיתים אף מוביל לאלימות מילולית או פיזית.
התגובה האפשרית השנייה של ההורה היא ויתור על דרישתו. אנו מכנים תגובה זו בשם “תגובת הכניעה“. אבל מול תגובת הכניעה הילד ממשיך עם התנהגותו ולא פעם אף מקצין אותה. תגובת הכניעה מתחילה תהליך של הסלמה שעל פי גישת הסמכות החדשה נקרא “הסלמת התובענות“. ההורה מוותר ומשדר מסר שהוא חלש ואינו יכול להתמודד עם התנהגויות הילד, דבר שכאמור מגביר את תביעות הילד.
מחיר ההסלמה
- הילד הופך רודף כוח יותר ויותר, בעוד שההורה נעשה חסר ישע יותר ויותר.
- ההורים לומדים להתעלם מהתנהגויות בעייתיות של הילד כדי למנוע עימותים. אט אט הופכת התעלמות זו לאוטומטית, הם מפסיקים להבחין בהתנהגויות הבעייתיות של ילדיהם.
- הילד מרגיש שהוא חייב להקצין עוד יותר את התנהגותו כדי לתת תוקף לאיומיו.
כיצד ניתן לפעול נגד הסלמת העוינות ונגד הסלמת התובענות כאחת? דרך זו צריכה להיות שונה הן מן “הדרך הרכה” והן מן “הדרך הקשה”. הדרך שמציעה גישת הסמכות החדשה היא דרך ה”התנגדות הלא אלימה”.
הפיתרון: גישת הסמכות החדשה - ההתנגדות הבלתי אלימה
המטרה הראשונה צריכה להיות ניסיון לנטרל את מעגלי ההסלמה על ידי יישומם של שני עקרונות, “עקרון אי ההיגררות” ו-“עקרון ההשהיה“.
ההתנגדות הלא אלימה היא כלי המאפשר לנו לבלום התנהגות הרסנית של הילד מבלי להביא להסלמה. במצב זה תיווצר אווירה שתאפשר ביטויי קרבה, חיבה וכבוד.
דרכה של ההתנגדות הלא אלימה היא בנייה מחדש של הנוכחות וההשפעה של ההורים בצורה יעילה, בלתי אלימה ובלתי מסלימה, גם מול ההתנהגויות הקשות ביותר של הילד. כאמור, האלטרנטיבות להתנגדות הלא אלימה הן המאבק והשכנוע. באופן פרדוקסלי, שידול ושכנוע עלולים להשיג את ההיפך ממה שמבוקש והדבר בולט מאד ביחסי הורים עם ילדים מקצינים. המלל, ההסברים, הויכוחים והאיומים מספקים את חומר הבעירה לתהליך ההסלמה.
גם בבית הספר המלל המורי תורם להסלמת ההתנהגות השלילית מצד הילד הכוחני. הילד רוצה להוכיח שידו על העליונה בכל מצב שבו הוא רואה מבחן כוח. לכן, הוא מרגיש מחוייב להגיב בכוח לנזיפות, להטפות ולאיומים של המורה. קהל הצופים בכיתה הופכים את ההסלמה לבלתי נמנעת מבחינתו, משום שהוא אינו רוצה להיתפס בפני חבריו כנכנע.
בניגוד לדרכים אלו, ההתנגדות הלא אלימה אינה מילולית. להיפך, היא מתחילה במקום בו פעולות השכנוע הפסיקו להועיל. מאבק לא אלים באלימות יוצר את תנאי היסוד לאמפתיה, הבנה ויחס של כבוד כלפי הילד ותורם לחידוש היחסים התקינים בין הצדדים. לעיתים הוא משמש מודלינג עבור הילד ואף מביא לחיקוי דרכי ההתנהגות הלא אלימה על ידיו.
אלימות היא לא הפתרון יותר
בבואנו להפעיל התנגדות לא אלימה אנחנו לא מניחים כי הצד השני לא ינהג באלימות. להיפך, סביר להניח שישתמש באמצעים העומדים לרשותו, אולם בהדרגה ילמד כי הם אינם יעילים יותר עבורו.
האלימות מאבדת את כוחה אל מול ההתנגדות הלא אלימה מסיבות שונות:
- תחושת הלגיטימיות של הפעלתה הולכת ונשחקת.
- העמדה הלא אלימה מעוררת עכבות להפעלתה מפני שקשה יותר לתקוף אנשים היושבים בשקט מאשר אנשים המנופפים באגרופים ומשמיעים איומים.
- אי אלימות משדרת תחושה של אורך נשימה המערערת את בטחון הצד האלים בהשגת הכרעה מהירה.
- האסימטריה מביאה להגברת התמיכה של גורמים חיצוניים בצד הלא אלים ובכך מגבירה את הלחץ על הצד האלים.
כלומר, ההתנגדות הלא אלימה מביאה לביטול התנאים המנציחים את האלימות ויוצרת במקומם סביבה שבה לאלימות קשה לשרוד. הצד האלים ינסה לגרור את הצד הלא אלים לתגובה אלימה. הצלחה במהלך זה תחדש את החמצן לצד האלים.
ההתנגדות הלא אלימה איננה פעילות של אדם בודד. הוא זקוק לתמיכה. כדי להגיע למקורות התמיכה, מחייבת ההתנגדות הלא אלימה מדיניות של פתיחות (במקום סודיות שאולי הייתה מקובלת עד כה מפאת הבושה והחלישה את דמות הסמכות מול הילד).
לסיכום, ויתור או יציאה ל’קרב ראש בראש’ אינם יועילו ברוב המקרים בהסלמה בבית או בבית הספר. לעומת זאת גישת ההתנגדות הבלתי אלימה יוצרת פיתרון אחר, שיוציא לאט לאט את ההקצנה וההסלמה אל מחוץ למשחק.